Ktouboth
Daf 21a
משנה: יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָֽרְסָה וְנִתְגָּֽרְשָׁה רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר הָאוֹנֵס חַייָב וְהַמְפַתֶּה פָטוֹר.
Traduction
R. Eléazar dit: celui qui séduit une orpheline fiancée, puis répudiée, est dispensé de payer une amende (147)Puisque cet argent revient à elle, on suppose qu'en se laissant faire elle n'a pas songé à se faire payer, celui qui la viole est tenu de payer.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האונס חייב והמפתה פטור. דכיון דיתומה היא וקנסה שלה הא אחילתה גביה דמדעתה נתפתתה לו ופטור ובגמרא איפליגו בה בפירושא דמתני':
כְּהָדָא דְתַנֵּי. בְּעוּלַּת בַּעַל. לְהָבִיא אֶת הַמְקַבֶּלֶת בַּעֲלָהּ בְּבֵית אָבִיהָ וְהִיא אָרוּסָה וְהַבָּא אַחֲרָיו בְּחֶנֶק. וְלֹא סוֹף דָּבָר מִכְּדַרְכָּהּ אֶלָּא אֲפִילוּ שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לָכֵן צְרִיכָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. אֲפִילוּ תֵימָא מִכְּדַרְכָּהּ לָמָּה לִי בַעֲלָהּ. אֲפִילוּ כַיי דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם. הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁינִי בְחֶנֶק. נַעֲרָה מְאוֹרָסָה. בָּעוּ עָלֶיהָ עֲשָׂרָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ וְאֶחָד כְּדַרְכָּהּ כּוּלָּן בִּסְקִילָה. כּוּלְּהוֹן כְּדַרְכָּהּ. הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשְּׁאָר בְּחֶנֶק. הֶעֲרוּ בָהּ עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם וְאֶחָד גָּמַר אֶת הַבִּיאָה כּוּלְּהוֹן בִּסְקִילָה. כּוּלְּהוֹן גָּֽמְרוּ אֶת הַבִּיאָה. הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשְּׁאָר בְּחֶנֶק. וּבִפְנוּיָה. בָּאוּ עָלֶיהָ עֲשָׂרָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ וְאֶחָד כְּדַרְכָּהּ כּוּלָּם בִּקְנָס. כּוּלְּהוֹן כְּדַרְכָּהּ. הָרִאשׁוֹן בִּקְנָס וְהַשְּׁאָר פָּטוּר. בֵּירְרָה לָהּ אֶחָד מֵהֶן נִפְטְרוּ כוּלָּן מִלֹּא תַעֲשֶׂה. אָֽמְרָה. אֵיפְשַׁר. 21a בּוֹרֶרֶת וְחוֹזֶרֶת וּבוֹרֶרֶת. הָיָה נָשׂוּי אֶת אֲחוֹתָהּ כְּבָר נִפְטַר. מֵתָה כְּבָר נִפְטַר. מֵת אֵין כּוֹפִין אֶת הַיָּבָם.
Traduction
Ainsi il a été enseigné (150)J, (Qidushin 1, 1) ( 58b): de l’expression épousée par un mari (ibid. 22), on conclut qu’il faut comprendre dans la même règle, la femme qui aurait déjà reçu son mari dans la maison paternelle (ayant cohabité avec lui) comme fiancée, et celui qui, après lui, cohabite avec elle subira la peine de la strangulation. Finalement, il en sera ainsi, non seulement lorsque son mari l’aura épousée régulièrement, mais aussi en cas d’irrégularité (151)In vaso indebito. C’est seulement pour ce dernier cas, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, que le texte a dû nous enseigner l’efficacité du mariage pour ses conséquences, car s’il en est de même en cas de cohabitation régulière, à quoi bon dire que son mari la constitue comme épouse? Ce cas pourrait être conforme à l’enseignement émis ailleurs (152)(Sanhedrin 7, 15), et ci-après, 9: Si une vierge fiancée a subi tout à tout le contact de 2 hommes, le 1er sera passible de la lapidation, et le 2e de la strangulation (elle n’était plus vierge pour le second); si une jeune fiancée a subi le contact irrégulier de dix hommes, et un seul a cohabité régulièrement, tous sont passibles de la peine de lapidation; si tous ont cohabité régulièrement, le 1er seul sera condamné à la lapidation et les autres à la strangulation; si dix hommes ont eu avec elle un simple contact et un seul a achevé l’acte conjugal, tous seront condamnés à être lapidés; si tous ont également achevé la cohabitation, le 1er seul sera condamné à la lapidation, et les autres à la strangulation; s’il s’agit d’une femme libre, tant les dix hommes qui ont cohabité avec elle irrégulièrement que celui qui a cohabité régulièrement, tous sont passibles de l’amende; si tous on cohabité régulièrement, le 1er seul est passible de l’amende (ayant eu commerce avec une vierge), et les autres sont dispensés. Si elle a choisi l’un d’eux pour l’épouser, tous sont dispensés de l’amende, puisqu’ils échappent à la défense négative de ne pas pouvoir l’épouser; après avoir renoncé à ce 1er choix, elle peut choisir n’importe lequel d’eux (et les mêmes suites juridiques subsistent). Celui qui cohabite avec la sœur de sa femme (qu’il est interdit d’épouser) échappe à la pénalité de l’amende, en raison de l’interdit; si ensuite, la femme légitime de cet homme meurt, la dispense subsiste en raison de l’état primordial de la belle-sœur (bien qu’actuellement, elle soit libre); si l’homme meurt, le devoir d’épouser cette femme violée n’est pas réversible en lévirat (sur le frère survivant).
Pnei Moshe non traduit
כהדא דתני. איידי דקאמר גירש יחזיר ואינו לוקה דלא עבר בלאו שעדיין יכול לקיימו מייתי נמי להאי ברייתא דמצינו לפעמי' שפטור הוא מלא תעשה דלא יוכל שלחה כדמסיק:
בעול' בעל. כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל והוי מצי למיכתב עם אשת איש:
להביא את המקבלת כו'. אפילו בא בעלה עליה כשהיא ארוסה ובא אחר עליה בעולת בעל היא ובחנק הוא ולא בסקילה:
בבית אביה. כלומר אפילו בבית אביה ולאפוקי אם מסר האב לשלוחי הבעל דאפילו אם עדיין לא בא עליה בעלה הרי היא כנשואה והבא עליה בחנק כדאמרינן לקמן פ''ד:
ולא סוף דבר מכדרכה. ולאו דוקא בכדרכה עושה אותה הבעל לבעולה אלא אפילו שלא כדרכה:
לא כן צריכה שלא כדרכה. לא צריך להשמיענו דהבעל עושה אותה בעולה אלא בשלא כדרכה:
אפילו תימא מכדרכה. כמו אי תימא אפי' מכדרכה כלומר דאי כדרכה נמי צריך קרא למה לי להשמיענו דבעלה עושה אותה בעולה אפילו בא עליה אחר כדרכה עושה אותה בעונה כהאי דתנינן בפרק ד' מיתות נערה המאורסה אינו חייב בסקילה עד שתהא נערה בתולה באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק ולא איצטריך קרא אלא לשלא כדרכה דהבעל עושה אותה בעולה ולא אחר:
ואחד כדרכה. לבסוף:
כולן. בסקילה. כדאמרן דאין אחר עושה בעולה בשלא כדרכה ומיהו כולן חייבין סקילה אשלא כדרכה דמשכבי אשה כתיב:
הערו בה עשרה וכו'. דקסבר אין העראה מאחר עושה אותה בעולה כמו שלא כדרכה ומיהו סקילה חייב על העראה כעל גמר ביאה כדאמרינן בפרק הבא על יבמתו:
ובפנויה. וכן בפנויה לענין קנס:
כולם בקנס. דעדיין בתולה היא וקסבר שלא כדרכה חייב נמי בקנס:
ביררה לה אחד מהן. להנשא לו:
נפטרו כולן מלא תעשה דלא יוכל שלחה וקמ''ל דכל זמן שלא ביררה כולן בל''ת הן כל מי שימאן לישאנה כשתרצה:
אמרה איפשר. אפשר שאנשא לפלוני אחד מהן והר''ן ז''ל גריס אי איפשי כלומר שחזרה בה אחר שביררה לזה:
בוררת וחוזרת ובוררת. כלומר שעדיין הברירה בידה ועל כולן חל עדיין הלא תעשה עד שתנשא לאחד מהן:
היה נשוי את אחותה כבר נפטר. מלאו שהרי אינו יכול לישאנה ומשום סיפא איצטריך:
מתה. אשתו כבר נפטר מהלאו בשעה ראשונה ואע''פ שעכשיו מותר בה:
מת. האונס אין כופין את היבם לייבמה וכדדריש בתוספתא דפרקין ולו תהיה לאשה לו אתה כופה ואי אתה כופה ליבם:
Ktouboth
Daf 21b
הלכה: יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָֽרְסַה וְנִתְגָּֽרְשָׁה כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָא דְרְבִּי אֶלְעָזָר 21b בְּשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. כְּמַה דְרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ לְעַצְמָהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי אֶלֱעָזָר. יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ שֶׁלְּעַצְמָהּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בִמְפוּתָּה. רִבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. תִּיפְתָּר שֶׁמָּֽחְלָה לוֹ. וְיֵשׁ אָדָם מוֹחֵל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. פָּתַר לָהּ בִּיתוֹמָה. וְתַנֵּי דְבֵית רִבִּי כֵּן. הַיְּתוֹמָה. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. הָאוֹנֵס חַייָב וְהַמְפַתֶּה פָטוֹר. וְיֵשׁ אָדָם מוֹחֵל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. קְנָס אֵין בּוֹ מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. עָֽמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאָב. מַת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן קְּנָס כֵּן הוּא מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. רָבָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. בְּבוֹשֶׁת וּפְגָם הָדָא מַתְנִיתָא. דְּרִבִּי מָנָא אָמַר. מָהוּ. הָאוֹנֵס חַייָב וְהַמְפַתֶּה פָטוֹר מִן הַכֹּל. רִבִּי אָבִין אָמַר. שַׁמַּי בָּעֵי. מָהוּ הָאוֹנֵס חַייָב וְהַמְפַתֶּה פָטוֹר. הָאוֹנֵס חַייָב בַּכֹּלּ וְהַמְפַתֶּה פָטוֹר מִן הַבּוֹשֶׁת וּמִן הַפְּגָם וְחַייָב בִּקְנָס. וְהָא רִבִּי עֲקִיבָה. אוֹ. הָאוֹנֵס פָּטוּר מִן הַבּוֹשֶׁת וְחַייָב בִּקְנָס וְהַמְפַתֶּה פָטוֹר מִן הַכֹּל. הַהִיא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הוּא.
Traduction
R. Yohanan dit que l’avis exprimé là par R. Eléazar est conforme à celui de son maître R. aqiba: comme celui-ci a dit (3,4) que l’amende est due pour viol d’une jeune fille fiancée, puis répudiée, laquelle amende sera remise à elle; de même R. Eléazar professe ici un avis analogue. S’il en est ainsi, l’obligation devrait aussi subsister en cas de séduction? On peut répondre, dit R. Jérémie au nom de R. Eléazar, que la dispense est justifiée, parce que la femme a pardonné au séducteur. Mais, peut-on renoncer à ce qui ne vous appartient pas (puisque la honte et le dommage échoient au père)? Il peut s’agir d’une orpheline. En effet, dans l’école de Rabbi, on a enseigné ainsi: pour une orpheline, R. Eléazar impose l’amende à celui qui viole cette fille, non à celui qui la séduit. Mais peut-on renoncer d’avance à ce qui ne vous appartient pas encore? (L’orpheline peut-elle disposer d’une amende avant que la justice la lui ait assignée)? Et ce n’est pas à dire qu’il s’agit de son bien à elle; car d’après ce qu’a dit R. Aboun b. Hiya au nom de R. Zeira, dès le premier moment, l’amende n’est pas applicable (et ne lui est pas acquise)? Or, il a été enseigné plus loin (4, 1): ''Si elle se trouve avoir comparu en justice (le tribunal s’est prononcé) avant la mort du père, le montant des sommes perçues revient à celui-ci; si le père est déjà mort à ce moment, l’argent appartiendra aux frères de la fille, qui héritent du père''. Si donc, elle avait droit à l’amende de suite après le mal commis (avant la sentence du tribunal), à quoi bon parler de la sentence juridique, et le texte devrait dire que dès le premier moment (après le décès du père) ces sommes reviennent aux frères? (Donc elle n’acquiert qu’après la sentence, non de suite; comment peut-elle renoncer à l’amende)? Raba répond au nom de R. Hisda: notre présente Mishna parle seulement de la honte et du dommage causés à une fille séduite (non de l’amende, sur laquelle il reste à statuer). Or, selon l’avis de R. Mena, au contraire, l’obligation imposée à celui qui viole est applicable aux 3 sortes de payement à faire, de même que le séducteur est dispensé de tout paiement. En effet, R. Abin dit que Saméi demanda pourquoi le séducteur serait dispensé même de l’amende (à laquelle la fille ne saurait renoncer d’avance)? Il faut entendre que celui qui viole est condamné à tout; tandis que le séducteur est dispensé de payer pour la honte et le dommage, non de l’amende (qui reste due). -Comment donc R. aqiba peut-il dire que celui qui viole, comme le séducteur, est dispensé de tout? (Ce qui semblerait dire que la fille peut renoncer aussi à l’amende)? -Cette version doit être attribuée à R. Yossé le Galiléen (il parle du cas d’une orpheline, qui peut disposer de ses biens).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אתייא דרבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא רבו. כלומר דרבי יוחנן מפרש להא דר''א דלאו ביתומה ממש קאמר דפשיטא הוא דמפתה פטור אלא יתומה דקאמר בנערה שנתארסה ונתגרשה דהויא כיתומה בחיי האב וקסבר לה כר''ע דאמר לעיל קנסה לעצמה:
מעתה אפי' במפותה. טעמא מפרש דמ''ט מפותה פטור כרבי ירמיה דאמר תיפתר טעמא דמתני' במפותה משום דמדעתה הוא ומחלה לו:
ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו. כלומר נהי דקנסה לעצמה בנערה שנתארסה ונתגרשה מיהת בושת' ופגמה של אביה הוא וכי יכולה היא למחול דבר שאינו שלה:
פתר לה. רבי ירמיה המתני' ביתומה ממש ולא כר''י הילכך יכולה למחול שהכל שלה:
ותני דבית ר' כן. בבה''מ של ר' היו שונין במשנה בהדיא הכי היתומה ר''א אומר וכו' ולא היו גורסין שנתארסה ונתגרשה:
ויש אדם מוחל על דבר שאינו ברשותו. ותהא ביתומה ממש מ''מ קשה דהא עדיין לא זכתה בקנס עד שעת העמדה בדין וכי יכולה היא למחול דבר שאינו ברשותה:
נישמעינה כו'. מסקנת הקושיא היא כלומר וכ''ת דמיד זכתה והויא כדבר שברשותה והא בהדיא שמענו דאמר רבי בון דאין זכייה בקנס משעה הראשונה כדמוכח ממתני' דתנינן לקמן ריש פ''ד:
עמדה בדין וכו' אם את אומר כן. ואם איתא דהיה זוכה בקנס מיד קודם העמדה בדין. קנס כן הוא משעה ראשונה. הרי יש כאן קנס משעה ראשונה ומאי שנא עמדה בדין דקאמר אפילו לא עמדה בדין מת האב יהא של אחין אלא ודאי שאינה זוכה עד שעת העמדה בדין וא''כ קשיא היאך יכולה היא למחול הקנס:
בבושת ופגם הדא מתני'. מתנית' דקתני המפתה פטור בבושת ופגם הוא דפטורי דיכולה למחול אבל לא בקנס דעדיין לא זכתה בו:
דרבי מנא. כלומר ובפלוגתא דאשכחן דפליגי בה דרבי מנא אומר מהו האונס חייב דקתני במתני':
בכל. בין בקנס בין בבושת ופגם וכן המפתה פטור מן הכל:
רבי אבין אמר שמי בעי. עלה דאמאי יהא המפתה פטור מקנס הא אינו ברשותה למחול והילכך מפרש מהו האונס וכו' דמבושת ופגם הוא דפטור המפתה שברשותה הוא למחול אבל בקנס חייב שאינה יכולה למחול ומתני' אליבא דר' אבין מיתוקמא:
והא ר''ע אומר האונס פטור וכו'. נראה דט''ס הוא ומהיכי תיתי לומר באונס דפטור מן הבשת אלא ה''ג והא ר''ע אומר האונס והמפתה פטור מן הכל. אלמא שמעינן אליביה דאפילו קנס יכולה למחול וקשיא לרבי אבין:
ההיא רבי יוסי הגלילי היא. לא תיתני אליבא דר''ע אלא ר''י הגלילי כדאמרינן ריש פירקין האונס והמפתה את היתומה פטור ומוקי לה כר''י הגלילי וכדפרישית שם. ובחידושי הרא''ה ז''ל מצאתי הגי' והיא רבי עקיבא ואדלעיל קאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source